כבר לא בת הים הקטנה [HE]

לקוח מואללה 2008 !

כל התל אביבים שלא גרים בה, נורא אוהבים בזמן האחרון את בת ים.
מגדלי מגורים אינם פתרון אמיתי לצורך לצופף את הערים בישראל. את הציפוף אפשר להשיג רק באמצעות בנייה "מרקמית" וקומפקטית והקטנת בזבוזי השטח. בניגוד לטענות הגופים הירוקים, ברוב הערים בישראל ובעיקר בשכונות העירוניות החדשות יש עודף של שטחי ציבור ושטחים פתוחים. זהו ניפוח לריק ובזבוז עצום של משאבים ללא צורך. עיר חכמה היא עיר שיודעת ליצור מרקם עירוני חי ומגוון ברחובותיה לאוכלוסייה מגוונת בעלת רמות הכנסה שונות, ואז היא תוכל להסתדר גם עם מגדלים.


אלה הם עיקרי משנתה של עמותת "מרחב" לעירוניות מתחדשת בישראל, כפי שמנסח אותם הד"ר יודן רופא - אדריכל, מתכנן ערים והאחראי לתוכנית הכנס "בשבחי הצפיפות", הכנס השנתי הרביעי של העמותה, שיתקיים בעוד כשבועיים (ב-28 ו-29 בחודש) בהיכל התרבות בבת ים.


בת ים, שאירחה זה לא כבר את הביאנלה הראשונה לאדריכלות הנוף העירוני וכל התל-אביבים שלא גרים בה מדברים לאחרונה בשבחה, היא מקום אידיאלי להדגמת רעיונותיה של העמותה, כפי שאומר רופא, המכהן גם כחוקר במכון לחקר המדבר בשדה בוקר וחבר בוועד המנהל של עמותת מרחב.


בת ים היא העיר השנייה הצפופה בישראל בחישוב של נפש לקילומטר רבוע (אחרי בני ברק "שבעיקרון גם היא מתאימה, אולם לא הצפיפות היא הבעיה שלה", מציין רופא) והראשונה מבחינת צפיפות יחידות הדיור. "בת ים היא עיר מרקמית שאיכות החיים בה טובה יחסית לאוכלוסייה ממעמד בינוני ממוצע ומטה, ולא רק לעשירים", מסביר רופא. לכן קיבלה העמותה בזרועות פתוחות את הזמנתה של עיריית בת ים לארח את הכנס השנתי שלה בתחומה.


בכנס ירצו עשרות מומחים מישראל ומחו"ל, בהם מתכננים ואדריכלים במגזר הפרטי ומהאקדמיה, משפטנים, כלכלנים וסוציולוגים. המשתתפים יציגו היבטים שונים של הצפיפות העירונית והשלכותיה על איכות החיים העירונית וידגימו כיצד אפשר להגדיל את הצפיפות תוך שיפור באיכות החיים, הקטנת מרחקים בין פעילויות בעיר וצמצום התלות בכלי רכב. עוד יוצגו בכנס דוגמאות של ערים שבהן הושגו המטרות בהצלחה, ותתקיים תחרות סטודנטים בנושאי התכנון העירוני. תערוכה של 30 העבודות המשתתפות בתחרות תוצג במשך הכנס. בנוסף להרצאות העיוניות יתקיימו סדנאות מעשיות למקבלי החלטות בתחום התכנון בשיתוף אנשי מקצוע מחו"ל.





ראשון לציון מערב, לדוגמה

הכנס ינסה לקעקע את הדימוי השלילי בדרך כלל של המונח צפיפות ולשכנע גם את אלה שאינם משוכנעים מראש, שצפוף אינו רק הכרחי אלא גם טוב. "ללא הגדלת הצפיפות העירונית, מדינת ישראל לא תצליח להתמודד בהצלחה עם הגידול הצפוי באוכלוסייה משבעה מיליון כיום לכ-11 מיליון בשנת 2020 ולספק איכות חיים סבירה לתושביה", אומר רופא. "כחברה, אין לנו ברירה. בניגוד למה ששמענו מאז המהפכה התעשייתית, עיר כיום אינה מקור החוליים והחטאים, אלא מקור התרבות כפי שהיתה במשך אלפי שנים. עיר טובה מפצה גם על ויתורים שיש לעשות לעתים כדי לחיות בה".


לכנס גם מטרה מעשית יותר. בסיומו יגובש נייר עמדה שיוגש למשרד הפנים וליזמים הגדולים במשק ובו דרישה לשינוי בתקני התכנון. כדברי רופא, "מדיניות התכנון הארצית כיות אינה מאפשרת הגדלת הצפיפות ויצירת מרקמים עירוניים. כך שגם כשאנחנו בונים ‘עירוני', זה לא עירוני. היום ההפקעות הנדרשות לשטחי ציבור על פי התקנים הקיימים הן כ-70% וזה חוץ משטחים פתוחים פרטיים. זה בלתי מתקבל על הדעת. מה שנובע מכך הוא שרוב השטח העירוני כלל אינו בנוי. דוגמה מובהקת היא ראשון לציון מערב - עיר שלמה שאין בה שמץ של עירוניות".


זהו אבסורד, אומר רופא, שיותר מרבע משטחי הציבור בערים מוקצים לטובת כבישים ש"ניתנים במתנה לתחבורה ולא לאנשים". בדומה לכך, גם החובה החוקית המוטלת בבנייה חדשה לכלול את החניה במגרש הבנייה ולא בשטח הציבורי מחוץ לו עורמת מכשול נוסף בפני העירוניות. זללני השטח הגדולים ביותר הם מוסדות החינוך. "אין שום מחקר ישראלי או בינלאומי, שמוכיח קשר בין השטח שמוקצה לבית ספר - 10 דונם ליסודי ו-30 לתיכון - לבין הישגי התלמידים או מצבם הנפשי", אומר רופא. "מה יקרה אם בעיר ילמדו בבית ספר בגובה של ארבע קומות ולא שתיים? ומגרש הספורט יהיה מעל חניון? כיום הסטנדרטים נקבעים לפי נפש. אנחנו טוענים שיש להגדיר לפי אופי המקום. עיר יכולה להסתפק בפחות שטחי ציבור".


סגוויי במקום סוסים :

את המאבק בפרה הקדושה של שטחי הציבור בערים ייאלצו אנשי מרחב לנהל גם מול "ידידינו, הגופים הירוקים", אומר רופא, "שצריך לשכנע אותם שהקמפיין שלהם למען עוד ועוד שטחי ציבור בעיר עלול להזיק יותר מאשר להועיל. השגת צפיפות עירונית טובה, בבנייה מרקמית שלא עולה על שש קומות, היא אפשרית, ולא רק בערים מימי הביניים. ראו באתונה למשל או בסלוניקי. אבל היא מותנה בהקטנת ההקצאה לשטחי ציבור ל-40%, כפי שהיה כאן לפי חוקי התכנון הבריטיים. במצב כפי שהוא כיום, גם בנייה לגובה לא מגדילה את הצפיפות, כי ככל שעולים לגובה צריך להפריש יותר לשטחים פתוחים. אז מה עשינו".


בנייה לגובה היא בעייתית גם בהיבטים אחרים, אומר רופא. "אני לא מדבר על מגדלי יו בתל אביב", הוא אומר, "הם לא מעניינים אותי ואין להם כל השפעה. אני מדבר על המגדלים שצצים בבבאר שבע, בת ים, לוד. אני לא יודע כמה זה נבון לבנות כך וכמה זמן זה יחזיק עד שהבניינים יידרדרו, או מה יקרה אם הם ייכשלו. אני לא נגד מגדלים אבל אני מציע תמהיל של בנייה נמוכה וגבוהה לאוכלוסייה מגוונת, שיחזיק מעמד לטווח ארוך. מהידע שנצבר עד היום אנחנו יודעים שמגדלי מגורים למעמד כלכלי בינוני-נמוך הם פצצות זמן".


מרחב הוקמה לפני כארבע שנים על פי הדגם של תנועות לעירוניות חדשה בארצות הברית ואירופה ובהשראת משנתה של ג'יין ג'ייקובס שדגלה בחזרה לעיר המסורתית. לתנועות, ובכללן למרחב, נודעה השפעה על השיח התכנוני העכשווי, והן מעוררות מחלוקת ערה. לצד אהדה, בעיקר בחוגים ניאו-ליברליים שמרניים, נשמעת הסתייגות מהגישה הרומנטית-הנוסטלגית שלהן לעיר ולעירוניות ומקוצר ידה להתמודד - ולהיקסם - מהעיר המורכבת בת זמננו.


"במשך 10,000 שנה העיר היתה עיר ‘מסורתית'", אומר רופא, "השינוי באופיין של הערים הוא בן לא יותר מ-200 שנה, והשינוי הגדול הוא אחרי מלחמת העולם השנייה. כיום, כשאנחנו עומדים לפני המשבר של אזילת משאבי הקרקע ושל השימוש ברכב הפרטי, וזהו לא רק משבר סביבתי, אני לא רואה מניעה שנחזור לדגמים העירוניים שהוכיחו את עצמם במשך ההיסטוריה. ואין כאן עניין של נוסטלגיה. נכון שהאנשים של היום הם לא האנשים של פעם. אז ניסע ברחובות הערים בסגוויי ולא בסוסים".